עבודה סמינריונית במשפטים הלכה למעשה. (חלק ראשון)

איך לעזאזל אני מתחיל לכתוב את העבודה הסמינריונית במשפטים? זה הדבר הראשון שאמרתי כשהתחלתי את תהליך כתיבת העבודה הסמינריונית הראשונה שלי בתחום המשפט.

שלום לכולם, קוראים לי שי, ואני הכותב הראשי בפרדיגמה. הייתי רוצה לשתף אתכם בנרטיב שלי בגין חוויית כתיבת העבודה הסמינריונית הראשונה שלי.

מומחים לכתיבה משפטית

אליבא דאמת, היום בדיעבד הכל נראה הרבה יותר פשוט וקל. אחרי עשרות עבודות סמינריון במשפטים, יש לי את היכולת והניסיון לכתוב עבודה סמינריונית במשפטים בצורה מקצועית איכותית ופשוט מעולה. וזאת בניגוד לתקופה שהיית סטודנט מן המניין ששם הכל היה קשה, תקוע ומתסכל.

הקושי הראשון שנתקלתי בו היה בבחירת נושא לכתיבת עבודת סמינריון במשפטים. כאמור כסטודנט למשפטים למדתי קורסים רבים בתחומים שונים ומגוונים, יחד עם זאת, לא ידעתי כיצד לבחור נושא משפטי לכתיבת עבודתי.

ידעתי שכדאי שאני אבחר נושא קל יחסית ולא קשה מידי, כי היכולת שלי למצוא זמן פנוי בתקופה הזו של חיי הייתה מוגבלת. וכל זאת בעקבות לידתו של האוצר השני שלי. ומני מאז, אליבא דזמרת המפורסמת שרית חדד "יש חגיגה קוראים בעיר מסיבה..." כמעט כל לילה. ( גזים זאת הבעיה)

במאמר מוסגר, לא חשבתי שאוכל לאהוב עוד ילד כמו את הראשון שלי. אבל אחותי אמרה לי תמיד שהלב שלי יתרחב, אתה תראה, ואני חשבתי שהיא מדברת שטויות. אלירן הילד הראשון שלי, נונוש שלי, איך אפשר לאהוב עוד ילד מלבדו? והאמת שהיא צדקה. כל חיוך קטן של הראל מחולל בי הפרעות בקצב הלב, אלוקים כמה אני אוהב אותו. אין באמת גבול לאהבה. לפי דברי המשנה " כל אהבה... שאינה תלויה בדבר, אינה בטלה לעולם", וכמה זה נכון.

נראה לי שקצת חפרתי לכם על עניין הילדים. בכל מקרה מדהים, כדאי שתנסו. לענייניי דיומא, חזרו לסוגיית נושא לכתיבת עבודה סמינריונית במשפטים. כמו כל סטודנט טוב, התחלתי לחקור בגוגל על תהליך כתיבת עבודת סמינריונית. אם עד עכשיו הייתי מבולבל, עכשיו הייתי מבולבל עוד יותר, בקיצור נתקעתי.

חברה קרובה של המשפחה, שלמדה משפטים שנתיים מעלי, המליצה לי לבחור נושא לפי המרצה. "אל תבחר להגיש עבודה סמינריונית מתוך אידאולוגיה או מתוך מחקר על נושאים מעניינים, תבחר את המרצה הכי נוח וזה שנותן ציונים טובים. ויותר חשוב, תבחר נושא שיש בו ספרות רבה ככל הניתן." בקיצור אל תהיה צודק תהיה חכם.

משפטים

נכון שישנם סטודנטים שבאים עם רוח במפרשים ורוצים לחקור נושא מעניין אשר נמצא על סדר היום מתוך אידאולוגיה וסקרנות אינטלקטואלית. ואתם יודעים מה, כל הכבוד להם. יחד עם זאת, הבעיה המרכזית שלרוב בנושאים שוליים אין ספרות רבה בנושא, ובקיצור, צריך להוציא מים מהסלע.

מי שיש לו זמן יבורך. לי אישית לא היה, משכך, הלכתי לספריה לחפש נושא ותחום משפטי שיש לו חומר אקדמי וספרות אקטואלית רבה כלל הניתן.

אני חושב שבהתחלה חשבתי לבחור במשפט הפלילי לצורך כתיבת עבודתי, אולם, השילוב הקדוש של מרצה נוח לבריות וספרות משפטית ענפה ורבה ככל הניתן. החלטתי ללכת על המשפט החוקתי.

עם בחירת הנושא החוקתי, עמדתי על הרבה קושיות וסוגיות שקשורות למשפט החוקתי. בסופו של יום, החלטתי לבחור בסוגיית חופש הביטוי במדינת ישראל אל מול וכנגד זכות אחרת שהיא קרדינלית במשפט הישראלי.

לטעמי דאז היה מדובר בנושא קל יחסית לא מורכב, ויחד עם מרצה נוח שמחלק ציונים טובים. סבורני שנכנסתי לדרך המלך והנה העבודה הסמינריונית הולכת לרקום עור וגידים.

דא עקא, יוסי חברי לספסל הלימודים, ישר אמר לי עם סיום בחירת נושא העבודה, "אתה יודע שאתה צריך להגיש בקשה מסודרת למרצה על שאלת המחקר בעבודה שלך" האאא באמא שלך על מה אתה מדבר?

"אכן כן, אתה צריך להכין בקשה מסודרת למרצה על מנת שיאשר לך לכתוב על נושא העבודה ושאלת המחקר". אני בתגובה הגבתי בו במפח נפש כסומא בארובה.

טוב נו מה עכשיו, מה לרשום לו? אין לי סבלנות לשטויות האלה. "אתה צריך לרשום לו למה בחרת את הנושא, על מה שאלת המחקר שלך, מה הם הראשי פרקים ועל איזה ספרות ופסיקה אתה מסתמך". בקיצור, צריך להכין לו בקשה פורמאלית לאישור.

טוב אין מה לעשות, לאחר בשורות איוב נגשתי למלאכת הכתיבה. אלא מאי, כיצד מכינים עכשיו בקשה לאישור המרצה בגין נושא העבודה ושאלת המחקר בעבודתי? לא ידעתי, ולכן התחלתי לנסות לחפש כיוון קונספטואלי ברשת האינטרנט.

דבר אחד לא הצלחתי להבין, כיצד אני יכול לשלוח ראשי פרקים להכנת העבודה מבלי שעוד לא התחלתי את העבודה. ידוע לכל שהליך הכתיבה הוא דינמי ומשתנה, ולכן, יכול להיות מאוד שארצה לשנות את ראשי הפרקים עם תהליך כתיבתם.

לטעמי דאז, כל האישור הפורמאלי הזה סתם פרובלמטי. תנו לנו להתחיל את העבודה ולעמוד על הטעויות האפשריות, ותוך כדי כתיבתה, נוכל לשנות את ראשי הפרקים והכותרות של העבודה. למה להגביל אותנו ישר על ההתחלה וזאת עוד לפני שרשמנו משהו בעבודה? בכלל, כל הקונסטלציה הזאת לא הייתה לטעמי.

אבל לא נורא, התחלתי לחפש בגוגל "איך להכין שאלת מחקר לעבודה סמינריונית במשפטים" "עבודה סמינריונית במשפטים" "נושא משפטי" וכיוצא בזה. להפתעתי הרבה, לא היה שום דוגמא ברשת האינטרנט, וכמה שניסיתי והתעמקתי, לא הצלחתי. דבר שעוד יותר תסכל אותי.

טוב בכל מקרה החלטתי לנסות את מזלי, ולשלוח למרצה את הבקשה לפי מיטב הבנתי וראות עיני.

לאחר כמה ימים טובים, קבלתי דואר אלקטרוני מפתיע. שבו כתוב שהבקשה שהגשתי לאישור נושא לעבודת הסמינריון, הייתה לא מסודרת ולקונית, ומשכך, "שומה עליך להגיש בשנית לאישור את נושא עבודתך כדבעי". טוב לא יכולה להיות תשובה יותר מעצבנת מי זה. מהההה לקוני? למה?

ישנם כאלה שגורסים, שעו"ד טיפוסי אוהב לקחת דברים פשוטים ולסבך אותם, זה כנראה היעוד שלהם. קל וחומר ממרצים, שנראה לי שכל מטרתם היא למרר את חיי הסטודנט עם כל מיני פרוצדורות מעצבנות שלא מוסיפות ולא מועילות להכנתה של העבודה.

טוב לפחות המרצה היה בסדר והכין לי רשימה ארוכה של דברים שצריך לתקן ולהוסיף לבקשה הפורמאלית השנייה שאותה אצטרך להגיש בשנית.

בקיצור, מרצה נוח יחסית, מעצבן, אבל עדיין בסדר. התנחמתי מדבריו של תומס אדיסון שתמיד טען ש"אי שביעות רצון הוא הצורך הראשון של הקדמה" בקיצור אמרתי לעצמי שי תתקדם.

למעשה, ההערות שלו הפכו אותי לממוקד יותר. הכישלון שלי הוא רק הזדמנות להתחיל מחדש בדרך נבונה יותר. ידעתי בכל בנימי נפשי שלא הכנתי בצורה מסודרת את הבקשה לאישור הנושא ושאלת המחקר כדבעי.

לאור זאת, לקחתי יום חופש מהעבודה, נכנסתי בשנית לספריה, ושקדתי על כתיבת נושא העבודה. הבטחתי לעצמי שוב, שאני לא מוכן לטעות בשנית. יתרה מזאת, הוא יקבל בשנית בקשה מסודרת מקצועית ואיכותית, ומיד נגשתי למלאכה.

אולם, איך מתחילים?

ההמשך יבוא.