.png){kind=logo}
עבודה סמינריונית במשפטים
הלכה למעשה, עבודה סמינריונית בתחום המשפט מבוססת על סוגיה משפטית אשר הכותב אמור לענות עליה בצורה קוהרנטית בכל שלבי העבודה, באמצעות מארג של טיעונים משפטיים אשר יוצרים טענה משפטית שמתאימה לסוגיה דנא. אפוא, עבודה סמינריונית בתחום המשפט היא שונה ביחס לעבודות סמינריונית מדיסציפלינות שונות כגון: מדעי הרוח והחברה וזאת מהסיבות הבאות: ראשית עבודה סמינריונית בתחום המשפט צריכה להיות רהוטה, קולחת ותקנית על מנת שתקבל סגנון אלגנטי ויוקרתי של הכותב אשר מתאימה לשפה משפטית הנהוגה באקדמיה. שנית, על הכותב לעמוד על משפט משווה אשר עומד על השוני והדומה בין הנורמה והמצב המשפטי שנידונה בעבודה, למול מדינות אחרות. בסוף, שומה על הסטודנטים לבצע שימוש בכללי אזכור אחיד אשר נועדו לסייע לקורא מידע על המקור המאוזכר.
לנו בפרדיגמה יש ניסיון רב בכתיבת עבודות סמינריוניות בתחום המשפט, אנו בקיאים בספרות, במאמרים ובפסיקה עדכנית. לנו יש את הניסיון לדעת להבחין בין העיקר לטפל בכל נושא משפטי אשר עומד לפנינו. לכותבים שלנו יש את היכולת לעמוד ולפתור סוגיות משפטיות מורכבות, ואף לבצע ניתוח מעמיק ומקיף ככל שידרשו לעשות זאת. דה פקטו, אנחנו מקצועניים בעבודה שלנו שהיא לחם חוקינו.
1. בחירת נושא העבודה.
בחירת נושא העבודה צריכה להתבסס בראש ובראשונה על נושא מעניין, מאתגר, ובעל סקרנות אינטלקטואלית שקרובה לליבו של הסטודנט. יחד עם זאת, ראוי לציין שיש לבחור נושא שטומן בחובו ספרות ומאמרים רבים ומקיפים ככל הניתן, ובפרט לשים דגש על היקף חומר ראוי בגישות משפט אחרות אקסטריטוריאליות.
אחת המפתחות להצלחה בכתיבת עבודה סמינריונית במשפטים היא מבוססת תחילה על בחירת נושא העבודה, וכפועל יוצא שאלת מחקר משפטית שמתאימה לנושא שנבחר. שאלת מחקר טובה מנוסחת באותיות קידוש לבנה ובת חקירתית. כלומר, היא אינה מסתכמת ב "כן" או "לא", ואף בנוסף היא אינה רחבה מידי. אלה היא צריכה להיות ממוקדת, עניינית ומותאמת בהקיפה לעבודה סמינריונית.
אנו גורסים שהדרך לבנות שאלת מחקר טובה ועניינית היא באמצעות שקידה ספרותית על התחום שנבחר. הווה אומר, יש תחילה למצוא ספרות ומאמרים עדכניים ורלוונטיים לנושא העבודה, לגרוס את החומר ואף להכין רשימת תזרים לפתרון שאלת המחקר. רק לאחר שאנחנו מכירים את נושא העבודה היטב, ואנו יודעים מה הם שלבי פתרון העבודה. אזי אנחנו יכולים לבנות את שאלת המחקר כדבעי.
3. מבנה וצורת העבודה.
עבודה סמינריונית במשפטים בנויה לרוב לפי מבנה קבוע של, מבוא, גוף העבודה, סיכום ומסקנות וביבליוגרפיה. תחילה במבוא נציג את שאלת המחקר הנידונה בעבודה, ואת האופן בו כל ראשי הפרקים יוכיחו או יענו על שאלת המחקר. לאחר מכן יבוא לב ליבה של העבודה אשר שם נדון ונבנה את התשובה לשאלת המחקר בצורה קוהרנטית אשר בנוי מפרקים שונים. בסיכום ומסקנות, נחזור שוב ונציג את שאלת המחקר וכיצד כל פרק ופרק בשלבי העבודה ענה עליה. בנוסף, אף נציין את הנקודות שבהם לא דנו בעבודה עקב יריעת החומר.
4. ספרות ומאמרים.
עבודה סמינריונית באורך של 25-30 עמודים דורשת כמות נכבדה של מקורות. הדרך הטובה ביותר להמציא מקורות היא ללכת לספריה ולעבור על הספרות הענפה בנושא שנבחר. יש לבחור תחילה את המקורות העדכניים ביותר לנושא העבודה, ועל המקורות שמצאנו יש לבחון מקורות נוספים כגון מאמרים רלוונטיים אשר עליהם נבסס את העבודה. אנחנו גורסים שאסור להסתמך על אתרים באינטרנט קל וחומר באנציקלופדיה השיתופית של ויקיפדיה. יחד עם זאת, הם יכולים לתת לנו כיוון או להפנות אותנו למקורות נוספים שעליהם לא עמדנו.
היקפה המקובל של העבודה הוא בין 20-30 עמודי טקסט נטו (למעט תוכן העניינים, נספחים ורישום ביבליוגרפי). הדרישה הצורנית לעבודה תהיה לרוב בפונט (גופן) David או בגודל 12 בצבע שחור, כאשר המרווחים בין השורות יהיו של שורה וחצי, והעבודה תיכתב על צדו האחד של הדף, והשוליים הימניים וכן השמאליים יהיו 3.5 ס"מ.
5. ניסוח וסגנון.
עבודה אקדמית במשפטים דורשת ניסוח ורהיטות ברמה גבוהה של כותב העבודה. בראש ובראשונה תמנעו לחלוטין משגיאות כתיב, אל תסתמכו על המילון האוטומטי של Word, אלא יש לבדוק פיסית במילון ממוחשב באינטרנט כגון: מורפיקס, מילוג ורב מילים. תקפידו שאינכם טועים במספור כגון "שתי ספרים" "שלוש חודש" וכיוצא בזה.
תקפידו להשתמש בקישורים בין פסקאות ובשימוש במילים גבוהות כגון: "ברם" במקום אבל, "גורס" במקום סובר, "כולל" טומן בתוכו. לא להשתמש כמעט בהדגשות, קו תחתי, סימני קריאה. יש לקשר את הפסקאות וראשי הפרקים בעבודה, כך שלמעשה העבודה תהיה במקשה אחת וקוהרנטית ולא אוסף של פסקאות. כמו כן נהוג שלא לצטט מקורות בכותרות בעיתון, שירים וויקיפדיה.
חשוב לזכור, כל אימת שתזכירו פרט כלשהו בעבודתכם, עליכם להפנות למקורות הרלוונטיים מהם נלקח המידע וזאת באמצעות כללי אזכור אחיד. אם אתם טוענים טענה או רושמים טקסט אשר מבוסס על מקור אקדמי, שומה עליכם להפנות את הקורא למקורות עליהם הסתמכתם בקביעת טענותיכם בעבודה.
7. ציטוטים.
מחקר אקדמי טוב מסתמך ברובו על דבריהם של חוקרים אקדמיים שמצויים במקורות אקדמיים מגוונים כגון ספרות, מאמרים אקדמיים, ופסיקה רלוונטית. יש לצטט כמה שפחות את דבריהם של כותבים אחרים בכלל, וציטוט בפסיקה בפרט. במידה וישנו ציטוט הטומן בתוכו משפטים אחדים שחשוב להביאם כלשונם. אזי ניתן, אבל לא להגזים. יש לזכור, שהסתמכות על מקורות אקדמיים אין הפירוש העתקת דבריהם בעבודתכם, יש לרשום את החומר הרלוונטי במילים שלכם את מה שהבנתם ולמדתם מקריאת המקורות.
8. משפט משווה.
בכל עבודה סמינריונית בתחום המשפט יש לשים דגש על ניתוח המשפט המשווה בשיטות משפט אחרות. הילוך זה נעשה במטרה להגיע להכרה, הבנה וסקרנות אינטלקטואלית, בדרך לגישות אקסטריטוריאליות בשיטות משפט שונות מהמשפט הישראלי. המשפט המשווה הוא פרק חובה בכל עבודה סמינריונית במשפטים, ולרוב שימת דגש על הפרק שעוסק במשפט המשווה, יקנה לסטודנט נקודות זיכוי נוספות ביחס לציון לעבודה.
9. ביבליוגרפיה משפטית.
לרוב הסטודנטים אינם נוטים לשים דגש על הביבליוגרפיה המשפטית שהייתה להם לעזר בעבודה. אולם טעות זו מעיקרא, המרצים שמים דגש רב על מקורות העבודה, קל וחומר שנעשה שימוש במקורות עדכניים ככל הניתן של מאמרים, ספרות ופסיקה. שומה על הכותב לבדוק האם ישנו מאמר או ספרות משפטית שנכתבה על-ידי מרצה הקורס הסמינריוני.
זו תהיה טעות חמורה להתעלם מחומר אקדמאי שנכתב על-יד מרצה הקורס, גם אם המאמר הוא שולי ומינורי. רצוי ללטף את האגו של המרצה על-ידי הוספת תארים שונים כגון "החוקר המלומד" "אילן גבוה" וכיוצא בזה.
10. בקרת איכות.
עם סיום הכנת הטיוטה הראשונית לעבודה, מומלץ להניח את העבודה בצד לכמה ימים. תיווכחו שקריאה חוזרת של העבודה תהיה ביקורתית וחדה יותר, ואף היא תסייע לכם ללטש את הטיוטה שכבר כתבתם. בדקו שקיים קשר לוגי וענייני בין משפטים, פסקאות, תתי פרקים וראשי פרקים. סיומו של האחד יהווה מעבר לתחילתו של השני, כשהקשר ביניהם יהיה ברור. אם הדבר נחוץ, שנו את סדר הצגת הדברים.
מומלץ מאוד להדפיס את העבודה ולקורא אותה בקול רם, כל אימת שתרגישו שאתם נתקעים ברצף הדיבור, אזי זה המקום לתקן את הפסקה או להבהיר אותה. לסיום, רצוי לתת לחבר או לבן משפחה לקורא את העבודה, יש לבחון האם הוא הבין את שאלת המחקר והדרך לפתרונה.